פסק-דין בתיק עמל"ע 28199-01-11

הערעור וההליכים שקדמו לו

1.         בפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (נ. בר טוב, עו"ד- אב"ד; א' מני,  עו"ד; א' גרוס, עו"ד) בתיק בד"א 40/10, מיום 29.11.10.

2.         בפסק דינו ביטל בית הדין הארצי את הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי במחוז חיפה, בתיק בד"מ 7/08. בגדרי פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי הורשע המערער שבפניי,עו"ד במקצועו,  בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 61 (3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן - חוק הלשכה), אי שמירה על כבוד המקצוע לפי סעיף 53 לחוק הלשכה, ואי מתן תשובה לתלונה לפי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין המשמעתיים) התשכ"ב - 1962, וסעיף 61 (1) לחוק הלשכה.

3.         במסגרת גזר הדין הושתו על המערער העונשים הבאים:

            א.         השעיה בפועל למשך שלושה חודשים.

             ב.        השעיה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין, היה    ויעבור את אחת מן העבירות בהן הורשע.

            ג.          קנס בסך 2,000 ש"ח.

            כמו כן הושתו על המערער הוצאות בסך 2,000 ש"ח לטובת הלשכה.

4.         בית הדין הארצי הגיע לכלל מסקנה, לאחר ששקל את טענות הצדדים, כי נסיבותיו של המקרה מצדיקות להחזיר את הדיון בעניינו של המערער לבית הדין קמא, בהרכב שדן בתיק בד"מ 7/08, לשם שמיעת פרשת ההגנה.

5.         הרקע להליכים נשוא הערעור, הינו תלונה  שהוגשה למשיב נגד המערער על ידי המתלוננים..לפי הנטען בקובלנה שהוגשה ע"י המשיב נגד המערער  שכר המערער דירה מאת המתלוננים והעביר להם  תשלום בשיקים דחויים עבור דמי שכירות חודשיים שחב להם, אך מתוך 8 שיקים ראשונים שהוצגו לפירעון - נפרע שיק אחד, ואילו שאר  השיקים שהוצגו לפירעון חוללו מחמת חוסר כיסוי מספיק בחשבונו של המערער. המערער טען להגנתו כי כל השיקים נשוא הקובלנה נפרעו במזומן.

6.         על פי הנקבע בפסק הדין של בית הדין הארצי, המערער היה מוכן להשמיע את עדותו כבר בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.4.09. אולם, ישיבת ההוכחות במועד האמור, הסתיימה לאור בקשתו של ב"כ הקובל. לאחר מכן, עקב מצבו הרפואי של המערער, שעבר ניתוח בגבו, נדחתה מספר פעמים ישיבת הוכחות נוספת שנועדה לשמיעת פרשת ההגנה. ביום 3.9.09, לאחר שנדחתה בקשה שהגיש המערער מראש לדחות את הדיון, מסיבות רפואיות, דחה בית הדין המחוזי בקשת דחייה נוספת  שהוגשה לו בבוקרו של אותו יום ע"י  המערער מטעמים רפואיים . זאת מאחר שלא נתמכה באישור רפואי מספק.

7.         לאור אי התייצבותו של המערער, ולנוכח העובדה שאף לא שלח נציג מטעמו, החליט בית הדין המחוזי להמשיך בדיון בהעדרו של המערער והכריע את דינו.

8.         בית הדין הארצי ראה את הפתרון המאזן לטענות שעלו מהערעור בעניין מצבו הרפואי במועד ישיבת ההוכחות ובעניין טענותיו לגופן , בכך שהורה על החזרת עניינו של המערער לבית הדין המחוזי לשמיעת פרשת ההגנה, אך זאת תוך חיובו בהוצאות משמעותיות בסך 5,000 ש"ח.

9.         בית הדין הארצי גם דחה את טענות המערער כנגד הרכב בית הדין שהכריע את דינו, וכן את בקשתו שבמידה ויוחזר עניינו לבית הדין המחוזי, הרי הוא ידון בפני הרכב אחר. זאת משום שלטענתו ההרכב המקורי גיבש נגדו דעה קדומה.

ההליך בבית הדין הארצי

10.        בית הדין הארצי קיים בעניינו של המערער ישיבה אחת ביום 15.6.10. המערער החל לפרוש בישיבה את טענותיו, כולל הטענות בדבר  פירעון התשלומים למתלוננים. על פי פרוטוקול הדיון, פנה אב-בית-הדין , עו"ד בר טוב, למערער, והסביר לו כי מאחר שערעורו משתרע על פני 26 עמודים ומכיל פרטי פרטים, שהמערער חוזר אליהם מבלי להתייחס למסמכים לגביהם הוא טוען, מוצע לו לסכם טענותיו בצורה תמציתית בכתב, תוך הפנייה למסמכים שהוצגו בתיק בית הדין. עו"ד בר טוב  ציין, כי אם כטענת המערער סרב בית הדין קמא לקבל מסמכים מסוימים, עוד ציין , כי ערכאת הערעור אינה אמורה לקבל ראיות שלא הוצגו בערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאת דופן, ובכפוף לבקשה מתאימה, ולהסברים מדוע לא הוצגו.

11.        ב"כ המערער הביע את הסכמתו להצעה, וביקש אורכה של 30 יום לביצועה. גם ב"כ המשיב בבית הדין הארצי, עו"ד רן זינגר, הסכים להצעה, אף כי ביקש כי בית הדין יתעלם מטיעונים עובדתיים שלא בא זכרם בחומר הראיות שהוצג לבית הדין המחוזי. בעקבות האמור, נתן בית הדין הארצי החלטה מסכמת לפיה, הורה על סיכום טענותיו של המערער "וזאת עד לחמישה עמודים, בכתב דויד 12, רווח כפול, וזאת תוך 30 יום מהיום." בית הדין הורה כי גם ב"כ המשיב, יגיש סיכום טענותיו בהתאם לאותן הנחיות, תוך 30 יום מעת קבלת סיכומי המערער, ולאחר סיכומי ב"כ המשיב, יהיה רשאי המערער להגיב עליהן בתוך 10 ימים. בסיכומה של ההחלטה קבע בית הדין, כי " לאחר קבלת אחרון המסמכים יקבע אב"ד את המשך הדיון".

12.        ביום 18.7.10 הגיש המערער את סיכומיו שאליהם צירף שורה ארוכה של נספחים, כ-29 במספר, כולל תצהירים שנועדו להוכיח את טענותיו. במסגרת כתב הסיכומים, העלה המערער גם בקשה לפיה בית הדין יקבל את המסמכים שהוגשו בצירוף לכתב הערעור, וכן אלה שצורפו לכתב הסיכומים, וזאת מן הטעם שלטענתו בית הדין המחוזי סירב לאפשר את הגשתם, או לא אפשר למערער להגישם, וכן מחמת שאותם מסמכים לא היו בחזקתו ו/או נוכח נסיבות אחרות.

13.        במענה לסיכומי המערער, הגיש ב"כ המשיב בבית הדין הארצי את סיכומיו, שבהם מחה, בין היתר, על נוסח סיכומי המשיב, וכן על צירוף המסמכים שלא נכללו במוצגים שבפני בית הדין קמא. בפתח הסיכומים אזכר ב"כ המשיב את החלטת בית הדין, והוסיף: "לא למותר לציין, כי משמעות ההחלטה הנ"ל, היא כי הערעור יישמע בדרך של הגשת סיכום טענות בכתב..., ומאליו מובן, שלא הייתה כל כוונה ליצור אי שוויון זכויות דרמטי בין המערער למשיב, באופן שהמערער יוכל להסתמך על כתב ערעור ארוך מאוד..., גם על טיעון ארוך שהשמיע במהלך ישיבת 15.6.10 וגם על סיכומים בכתב, ולעומתו המשיב יצטרך להסתפק בטיעון קצר עפ"נ 5 עמודים בלבד".(הדגש במקור-מ.ה.) בסיפא של סיכומיו, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות.